חודש: אוקטובר 2020

אם אני צריך לייצר הבטחה אחת שהברנד שלי יעמוד בו וישלב שני אלמנטים בלבד, היא תהיה:

מקום שאיכפת לו מהמימוש העצמי של האינדיבידואל, הסרת מחסומים, הסחות דעת ומכשולים מיותרים (לכוון לתחושת ה flow state) תוך כדי מענה על היעדים העסקיים.

מתבטא בתרשים הבא:

ציר ה Y – אלמנט הזרימה, עליה ברמת הכישורים ומורכבות האתגר.
תחושה סובייקטיבית של כל איש צוות, שמגלמת בתוכה אתגרים, קשיים, ריגושים, צמיחה ופוקוס.

ציר ה X – עושר ובטחון כלכלי. מרכז הציר מבטא בטחון כלכלי בסיסי (אפשרות לרכישת דירה).

כמו בכל דבר יש טריידאוף, להתעשר זה מצויין, אבל אם זה על חשבון הזרימה זה בעייתי. להיות בזרימה ללא הכנסה מספקת גם זה לא מחזיק ועובד.

הייתי רוצה להיות שותף וחלק מסביבת עבודה שמעניקה ומקדמת את הדברים הבאים:

• כל אחד בצוות מרגיש בנוח לבקר, לא להסכים ולבטא את עצמו ולהרגיש שמקשיבים.
• סט אמונות ערכיים משותף – אוריינטציה לעשות טוב
• נותן בטחון כלכלי
• מחפש אתגרים חדשים על בסיס שוטף
• לוקח סיכונים ואוסף הרבה כשלונות בדרך (מחושבים, לא כאלה שמקריסים אותנו)
• יש השפעה והדים חיוביים מהתוצרים שלנו
• חדר כושר מנטאלי וחשיפה לאתגרים אישיים חדשים וצמיחה מקצועית
• מקום מפגש וסביבה שיתופית
• נותן ערך לזרימה ומימוש עצמי במקביל לצורך לצמוח כלכלית
• צוות שמסייע ועוזר אחד לשני

״תשקיע ותתן את כל מה שאתה יכול ואז תרגיש טוב שלפחות לא ויתרת״.

יש משהו משחרר בלעשות את המירב, זה באמת מרגיש טוב, התחושה הפנימית הזו שמפה והלאה זה כבר לא תלוי בי, לא ויתרתי לעצמי גם כשקשה, עשיתי את העבודה והלכתי עם מה שאני מאמין בו, שחררתי אחריות תוך כנות אמיתית עם עצמי, ואני בתחושת ״כניעה״ לעולם. זו תחושה טובה.

אך יש משהו טריקי בלתת את המקסימום, איפה יושב המקסימום? אולי יכולתי לעשות יותר? איפה הגבול שלו?

כל אחד יכול לענות על השאלה הזו רק עם עצמו. אך אפשר לפרק אותה לגורמים כדי שיהיה קל יותר להבין מאיפה היא מגיעה. פה האיזון בכמות התשומת לב עבור הנושאים שחשובים לנו בחיים בה לידי ביטוי, מאחר וכאשר שוברים את האיזון למקומות בהם זה פוגע בדברים משמעותיים אחרים בחיים, יכול להווצר סטרס לא פחות משמעותי מהתחושת אכזבה העצמית הראשונית שלא עשיתי מספיק.

המרכיבים למציאת האיזון הזה לדעתי הם:

• מה חשוב לי / טריידאוף
• אפקטיביות
• כניעה ולמידה

אכתוב עליהם ועל הקשר שלהם בפוסטים הבאים

אתה צריך למצוא 100 ספרים טובים וזהו. קרא אותם שוב ושוב. לא צריך יותר.

יצא לי לשמוע על הרעיון הזה לא מזמן והוא דיבר אלי.

שמתי לב שבממוצע על כל 4 ספרים שאני קורא 1 אחד תופס אותי, כזה שאני מחכה להמשיך לקרוא אותו ושאני לומד.

הייתי נוטה לנסות לסיים ספר מהתחלה עד הסוף, גם אם הוא לא מספיק מעניין כדי להרגיש שסיימתי משהו, וכדי למשוך עד שיגיע הרגע שיתפוס, בדומה לסרט משעמם. היום אני מבין שאם הספר לא מדבר אלי כבר בהתחלה כנראה שזה לא יעבוד ושם אותו בצד, הזמן שלנו יקר והבעיה היותר גדולה עם זה, היא שהיא מונעת מאתנו להמשיך לקרוא משום שזה מרגיש כמו מטלה ועבודה לא נעימה, ואז איבדנו את המטרה.

לרוב החלק המשמעותי וה joke כמו שset godin אומר, הוא כבר ברבע הראשון של הספר וברגע שמבינים את הרעיון, מבחינתי הספר עשה את שלו.

ספר מוצלח הוא כזה שתפס אותי ונשאר איתי לבסוף רעיון אחד מרכזי.
100 ספרים טובים שאפשר לקרוא אותם שוב ושוב, לא צריך יותר.

על מה הבלוג?

תחומי העניין שלי קשורים במיינד, שיווק, עסקים, צמיחה עסקית/אישית/רוחנית ומחשבות שעולות לי ורוצות לקבל ביטוי בכתב.

למה לכתוב בלוג?

אני מזה תקופה כותב בבקרים, מקדיש 45 דקות מול דף ריק לבטא מחשבות ורעיונות, ההתמודדות מול הדף הריק וחוסר הידיעה מה הולך לצאת מעניינת אותי כי היא מכילה התמודדות מול הלא נודע. כתיבה לשם הכתיבה, לשם הזרימה וביטוי המחשבות והרעיונות שלי, לשם ההבנה, הסדר והסקרנות.

אוקי, אבל אם הכתיבה היא זו שחשובה, למה לא פשוט לכתוב במחברת או במסמכים אישיים במחשב? למה להוציא החוצה?

• הסיבה שהבלוג פומבי היא שיש משהו בהוצאה לאור, בחשיפה לאנשים אחרים, מקום שבו יש פוטנציאל להיות פגיע יותר. אני מעוניין בזה.
• היכולת להתבונן אחורה ולראות נקודות בהתפתחות ובשינוי התודעתי שלי (קשה לנהל במחברת במובן הזה).
• תרגול בלהוציא החוצה משהו לעולם גם כשהוא לא מושלם, מה שיוצר תקיעות ושומר עלי כביכול מסיטואציות של כשלון, מה שאני מעוניין בו לא פחות מהצלחה (התפיסה הזו שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי) – נושא שמאד משמעותי בעיניי, בא לידי ביטוי הרבה במובן העסקי
• תרגול בלתאר בצורה סיפורית רעיון
• ליצור מחוייבות

כמו בכל החלטה, יש גם טריידאוף לכתיבה בפומבי – 

הכתיבה שלי יותר זורמת במחברת מאשר בהקלדה, מה שמצריך ממני לכתוב במחברת לאחר מכן להקליד (זמן), להעלות לוורדפרס ולערוך (זמן) אך הסיכון המשמעותי שאני מרגיש, כמו שקורה עם הרבה פרוייקטים שאנחנו לוקחים על עצמנו בחיים שהמטרה מקבלת משמעות ואוריינטציה אחרת.

ובמקרה של הבלוג מעבר מכתיבה לעצמי למישהו אחר. מה שאולי יצריך ממני לתת להתייחס לדברים שיצרו תקיעה ולא זרימה. אם באיזשהי צורה יהיו תכנים שיתנו השראה או עניין למישהו אז מצויין, בונוס, אך בכנות לא האוריינטציה. בכל אופן בחרתי באופציה השניה, לכתוב פומבי 🙂

יש לי 45 דקות לכתיבת בלוג פוסט בבוקר. 

אחת הסיבות שאני מגביל את עצמי בזמן היא כדי לכתוב מתומצת ולעניין וכדי פחות להתעסק באלמנטים כמו סמנטיקה, שגיאות כתיב, הגייה מדוייקת ושאר תבניות שחוץ מאסתטיקה כזו או אחרת הפוגעות בזרימה וברעיון המקורי לשמה הקמתי את הבלוג.