קטגוריות
Uncategorized

נקודת מבט על הזמן שלי

זמן פוסט: 110 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

בהמשך לפוסט ניהול זמן כתרגול מדיטטיבי תיארתי פילוח של כל היום למקטעים של חצי שעה. החלטתי לשמור על המודל שהוצע שם כמודל כללי לשאיפה למקצוענות, מיצוי והערכה לזמן המוגבל שיש לנו אך לא ככלי עבודה צמוד. זה פחות עובד עבורי לטווח הארוך ובכנות גם לקצר מאחר והוא יוצר פערים פנימיים שמקשים להתמיד.

עבודה מול יומן הכרחית וחשובה אך ניהול זמנים נוקשה עלול לפגוע וליצור חיכוך בין סדר ותבנית ברורה לבין הספונטאניות והרנדומאליות שהחיים מציעים. במיוחד בזוגיות וכשנהיים הורים, כשיש יותר מקום להגיב לאירועים אל מול לתכנן או לצפות אותם מראש, כך שהפוטנציאל לא לעמוד בתכנון המקורי גבוה במיוחד ולרוב יוצר תחושת החמצה וחוסר סיפוק (גם במקרים שהיום כביכול מוגדר כפרודקטיבי ויעיל).

כהצעת תכנון זמן מקבילה, עם נקודת מבט שונה, מצאתי את החלוקה הבאה ככלי מנטאלי מעניין ומסייע, חלוקה של הזמן (באופן גס) לשני סוגי מיינדסט שונים:

חלוקה בין זמן תכנון ומיצוב עצמי לזמן עבודה –
1. זמן תכנון וזימון
-מיקוד, חשיבה, תכנון, מימוש והקשבה עצמית לפתרון בעיות וזימון רעיונות במקביל לשחרור הגוף והמיינד. כולל זמן חשיבה מוכוון ופתרון בעיות הקשורות לעיסוק ועבודה. הזמן הזה במובן מסויים יכול גם להחשב כמה שמכונה deep work, אך הקונוטציה רק לעבודה במקרה הזה לא תמיד יושבת נכון, היא קונטיינר גדול יותר של ביטוי עצמי.

2. זמן ׳עבודה׳ – משימות שוטפות, שיחות, טיפול בתקלות, דלגציה, ניהול פרוייקטים וכדומה. משימות אלא אגב לאו דווקא חזרתיות ומשעממות, הן יכולות להיות מאד מעניינות וכיפיות, לעיתים אפילו ממכרות. (זה לפוסט אחר).

חלוקה באיזור ה 50% – 50% בין שני המיינדסטים, 3-4 שעות לכל צד:

החלוקת זמן בין המרכיבים השונים תחת SELF CONDITIONING יכולה להשתנות לפי התחושה שהיום והתקופה מביאים עימם. יש נטייה לשים את המיינדסט של זמן העמקה וזימון בצד ולא לתת לו עדיפות, אך מנסיון זה מה שממריא את העבודה ונותן תחושת סיפוק גדולה וחלק עצום בחיינו. לגבי זמן העבודה, שם ניתן לכמת ולחדד יותר זמנים. מומנטומים, התרגשויות מפרוייקט ופוקוס חדש וכו׳ משנים את המשוואה, נותן להם משמעות גדולה.

אם היום או השבוע עובר בחוסר מיצוי, מימוש, פרודקטיביות – השאלה שצריכה להשאל היא איזה מיינדסט לא קיבל מספיק תשומת לב.

קטגוריות
Uncategorized

פתרון הבעיה מתחיל ולעיתים נגמר במודעות לקיומה

׳הדרך לפתרון הבעיה מתחילה קודם כל בידיעת קיומה׳ – נשמע כמו משהו מוכר ששמענו הרבה פעמים בעבר, כצעד הראשון והמשמעותי. משמעותי לפני הפעולה שתבוא אחרי זה, הדרישה מאתנו לעשות צעד, לנוציא לפועל, והמאמץ לפתור את הבעיה.

לעיתים הפתרון במלואו מונח רק בידיעת הבעיה, הפתרון כבר לא קשור אלינו, אלא לתת-מודע, למוזה, לנשמה, לאיך שנרצה לקרוא לזה, אך מהצד שלנו (השכל) לא נותר עוד מה לעשות.

פעם ראשונה כשעמדתי על סאפ, בסשן הראשון, היציבות שלי לא הייתה טובה מספיק והייתי נופל כל כמה שניות, סשן שני נפלתי כל חצי דקה, ובפעם השלישית כבר עמדתי עם בטחון עם מספר נפילות בודדות.

מה השתנה מהפעם הראשונה, השניה והשלישית? איך למדתי לעמוד בלי ליפול?

לא ישבתי עם עצמי וניסיתי לפתור את הבעיה, פשוט הבנתי שאני מעוניין להצליח להיות יציב, המשכתי לעמוד ולהמערכת למדה לבד איך להתמודד עם זה.

לפעמים כל מה שצריך לטובת פתרון של בעיה, אם היא מופיעה כבעיה, פשוט לדעת שהיא קיימת, לא להאבק בה, לא לנסות לפתור אותה עם השכל, לתת למוזה, לזמן, למקומות אחרים לפתור אותה בשבילנו. יש דברים בהן אפשר לפטר את המיינד מדברים שאין לו את היכולת להתמודד מולם.

כנ״ל לגבי בעיות שאנחנו ממציאים לעצמנו באופן קבוע, ציפייה שיצרנו מול המציאות. הבעיות הן בסופו של דבר בעיות של המיינד, רעשים שאנחנו רוצים להשתיק, חופש מהמיינד.

יש הבדל בין התעלמות מבעיה ונסיון לברוח או להתכחש אליה, מה שיוצר בעיה גדולה יותר בעתיד, אל מול מודעות לבעיה. רעיונות מגיעים ממקומות לא צפויים, אפשר ללמוד עם הזמן לזמן אותם אבל אי אפשר לדרוש את הגעתן.

קטגוריות
Uncategorized

ניהול זמן כתרגול מדיטטיבי

זמן פוסט: 35 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

זמן הוא המשאב היקר ביותר. אנחנו זמניים.

ניהול זמן מרגיש כמו משהו הכי רחוק מפעולה מדיטטית, מאחר והוא יכול להתפס כלא זורם, מוקפד, מצריך מאמץ מנטאלי לנהל ולשמור על משהו. אך זה תלוי איך תופסים את זה, ניהול זמן נכון (לא קפדני באופן קיצוני) יתן את הערכים הבאים שמקבילים למדיטציה:

  • פוקוס במשימה אחת – בניגוד למה שרבים חושבים לגבי multitasking והערך של זה, אנחנו בנויים להתמקד בדבר אחד כל פעם. המעברים בין משימה למשימה – context switch, עולים לנו בזמן ואנרגיה ומונעים מאתנו עבודה עמוקה, שמצריכה להיות נוכחים ומרוכזים בכיוון אחד.
  • חזרה למסלול – ניהול העשייה שלנו ביחס למסלול שבנינו עוזר למפקס אותנו ומחזיר לתלם.
  • להפתר מהמיותר – עוזר להוציא ולשחרר התעסקויות ששומרות עלינו עסוקים אבל לא פרודקטיביים, ולא מועילים להתפתחות שלנו.

ניהול זמן מוגזם יכול ליצור סטרס וחוסר זרימה, צריך למצוא את האיזון הנכון בין ניהול זמן מודע וכנה שנותן לנו את הערכים שצויינו מעלה לבין כזה שקפדני באופן מוגזם – הגדרה מדוייקת לאן כל דקה במהלך היום תזלוג ללא גמישות – אלו חיים שלא שווה לחיות אותם לדעתי. וגם לא להיות קשים מדי עם עצמנו במידה ואין עמידה בזמנים במדוייק, מדובר בכללי אצבע וכיוון, החיים לא צפויים ומשתנים וזה הקסם שלהם.

אחד הדברים שאנחנו שואפים אליהם הוא להיות flow state וכשאנחנו שם, הזמן לא מורגש, זה סימן מצויין שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות גם על חשבון גלישה מחוץ לזמנים שהגדרנו מראש.

דבר נוסף, ניהול הזמן צריך להעשות במינימום התעסקות. היום יש כלים רבים שנותנים מענה לדרישה הזו כגון memory.ai

דוגמא לחלוקת הזמן הנוכחית שלי

קטגוריות
Uncategorized

שריר המעבר המנטאלי – The mental shift muscle

זמן פוסט: 70 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

אני קורא לו שריר המעבר המנטלי, מאחר וניתן לתרגל ולחזק אותו ממש כמו שריר. המעבר מתקשר למצב המנטאלי שלנו, שינוי במודעות, ממקום חלש של פחד וכעס למקום שקול מכיל ומודע יותר.

יציאה מאיזור הנוחות ויציאה מאיזור הפחד/כעס עובדים על אותו מנגנון ושריר בעיניי. אפשר לומר שהם אותו הדבר מאחר וזה מפחיד לצאת מאיזור הנוחות, אך אני מתכוון יותר למיינדסט, למודעות ולעמדה שאנחנו נמצאים בה ופה יש שוני-

כולנו מכירים את התחושה הזו שמתמלא בנו כעס ועצבים, הזרימת דם שלנו עולה וזורמת במיוחד לגפיים, רמת הכורטיזול עולה, הגוף במצב לא שקט והמיינד לא במיטבו, מתקשר קולות של היועץ שהכי פחות היינו רוצים להקשיב לו בכל זמן אחר. הדבר הטבעי הוא הרצון להוציא, להקיא ולפלוט את התחושה הזו החוצה, שלרוב יוצאת באופן כזה שפוגע בסביבה, פוגע בנו ולא באמת מבטא את מה שהיינו מעוניינים להגיד או לעשות. אנחנו בעמדה חלשה. מאד קשה לתת לקול השפוי במה.

באיזור הנוחות המיינד אמנם בסוג של תלות והתמכרות, אך הוא עדיין יותר שקול ממצב של פחד או כעס ששוטף אותנו, ובמקרה הזה יש לנו הזדמנות להיות פרואקטיביים ולחזק את השריר שברגע האמת, כאשר יתקוף אותנו שוב, נהייה חזקים יותר, שלווים יותר ובטוחים יותר בעצמנו.

אני מחלק את השריר המאנטלי ל-3 מרכיבים מרכזים:

  1. עוצמה
  2. מהירות
  3. מורכבות

איך זה בא לידי ביטוי:

״לקפוץ למים הקרים״ – אני נוהג לעשות מקלחות קרות – (בישראל המקלחות לא באמת קרות, גם לא בחורף) אבל בניו יורק הן כן, וזה אחד הדברים שאני יותר מחבב.

מהירות –
לפני הכניסה למקלחת הקרה, יש רגעים של תהייה, בהם אני שואל למה בכל אני צריך את זה? זה השיח של האגו ו׳האני הנמוך׳ שיעשה הכל כדי לשמור אותי בנוחיות. השהייה הזו, היא משהו שאפשר לעבוד עליו ולשפר.

עוצמה –
מה הטמפרטורה של המים? כרגע, מתחת ל8 מעלות צלזיוס זו עוצמה גדולה מדי עבורי. האם להכנס ישירות למים הקרים, או לחילופין להתחיל עם חמים ואז לעבור לקרים? או להתחיל בלהכניס את הידיים ואז את הרגליים ורק בסוף את מרכז הגוף, מה שפשוט יותר, עם פחות עוצמה.

מורכבות –
אמנם מקלחות קרות / אמבטיות קרח הן אתגר כל פעם כשעומדים מולן אך באיזשהו שלב אנחנו מרגישים שאנחנו שולטים בזה וזה כבר בא מעט יותר בקלות. לכן חשוב לאתגר מחדש ולמצוא דברים מורכבים יותר.

בעצם התרגול יש דיאלוג בין האגו והתת מודע בוא אני בוחר למי לתת יותר כח. גם כשאין מצב רוח, גם אם אין חשק ורצון – עדיין להיות שם, חלק מהתרגול הוא משום שההחלטה כבר התקבלה. אין מקום לתהייה, היא לא רלוונטית.

דוגמאות נוספות לחיזוק השריר:

  • אימונים פיזיים – להתמיד באימונים פיזיים במיוחד בזמנים שאין חשק ורצון. וליצור מורכבויות חדשות ואתגרים חדשים.
  • עבודה על מה שחשוב באמת – לשבת על הספר, הפרוייקט, המשימה או כל דבר שאנחנו יודעים שחשוב ומשמעותי אבל איכשהו נדחה לזמן אחר.

בריחה ממחויבות, הגזמות בתלותיות בחומר, בתמכרויות כגון אכילה, רשתות חברתיות, פורנו ונוחיות מופרזת, הבריחה מעשיית העבודה החשובה, זו שבאמת משנה, זו שיש בה התנגדות גדולה – כל אלו מחלישים את השריר.

ברגע שהשריר חזק, אני שם לב שכמות הפעמים שאני כועס או פוחד נמוכים יותר וכשזה קורה, באופן טבעי כמו רגשות אחרים, אני מסוגל להגיב אחרת, מהר יותר, בין אם זה אומר להיות מודע יותר שדברים לא חיוביים יכולים לצאת ועל כן לקחת צעד אחורה, לתת לכעס לדעוך ולהגיב בהתאם.

מרבה לכעוס? תעבוד על השריר המעבר המנטאלי.

קטגוריות
Uncategorized

התמדה כבסיס של אמון

זמן פוסט: 30 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

הבטחון העצמי והאמון שלנו בעצמנו הוא פונקציה של ההתמדה שלנו.

הבסיס לכל מערכת יחסים ושיתופי פעולה בין אנשים, עסקים, ישויות נשענת על אמון. בלי אמון, אי אפשר לבנות ולפתח כלום. יש כאוס. אמון היא תשתית שעל בסיסה אפשר לפתח וליצור.

איך בונים אמון?

סת׳ גודין טוען שהבסיס של האמון שלנו נשען על ההתמדה בהבטחה.

עסק שמספק לנו בהתמדה, לאורך זמן, את מה שהובטח – באיכות, בזמן, בתנאים – מייצר אמון. אני מאמין שהרבה עסקים לא מצליחים מאחר והם
1- לא יודעים מספיק מי הקהל שלהם
2- לא שואלים את עצמם מה ההבטחה שלהם לקהל
3- לא מתמידים בהבטחה

התמדה עושה עלינו רושם והערכה משום שאנחנו יודעים שהתמדה היא דבר לא פשוט שדורש מאתנו להלחם בהתנגדות הפנימית, זו שמונעת מאתנו לעשות את העבודה שלנו.

קטגוריות
Uncategorized

פוליטיקה ובית ספר

זמן פוסט: 16 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

בית ספר יושב תחת הקטגוריה – חינוך. אנחנו רואים את הבית ספר כמוסד לימודי בעיקר, אך בפועל כשחושבים לעומק על המשמעות של קיום המוסד הזה, חינוך ולימודים הם לאו דווקא החלקים המשמעותיים.

  • זמן תעסוקה לילדים בזמן שההורים עובדים
  • פיתוח קשרים חברתיים
  • הכנה להיות פועלים / שכירים בעתיד
  • וגם לימודים..

כשאנחנו חושבים על פוליטיקה – הנטייה שלנו לחשוב שאנו בוחרים מטעמי אידיאולוגיה. אך בפועל אופן קבלת ההחלטות שלנו הרבה יותר מורכבת מרק אידיאולוגיה וסט אמונות.

  • אסוציאציה חברתית – עם איזה קהל בוחרים היינו רוצים להיות מזוהים
  • חשיפה – תקשורתית, הסברתית, מיקום גיאוגרפי
  • סגנון – האם אינטואיטיבית אנחנו מתחברים לנציג כזה או אחר
  • וגם אידיאולוגיה..

לעיתים נדמה שאנחנו אלו שמקבלים את ההחלטות, בפועל הכוחות שמופעלים עלינו באין מודע רבים והם אלו שמעצבים ומשפיעים רבות על החשיבה שלנו.

קטגוריות
Uncategorized

לפתוח את המימברנה לאני הגבוה יותר

זמן כתיבה: 15 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

״תוך כדי ההרצאה שהעברתי, מצאתי את עצמי מוציא מהפה דברים שהפתיעו אותי כפי שהפתיעו את הקהל״

שמעתי את נבל רויקנט מתאר תחושת זרימה, אילתור, כזו שהייתה לו לאחר הרצאה שהעביר.

לעיתים בשיחה, הרצאה, כתיבה וברגעים עם עצמנו מגיע לנו רעיון חדש, יוצאים לנו דברים שמפתיעים את עצמנו, ממש נדמה כאילו אותם רעיונות מגיעים ממימד נוסף, ממקום עמוק או גבוה, אולי אפילו לא בדיוק מעצמנו.

אולי אנחנו בעצם סוג של צינור או אנטנה שצריך לכוון את התדר הנכון כדי להתכוון אל אותה ישות, תת-מודע של מקור של רעיונות?

סטיבן פרספילד (בספרו The War of Art) מציע להתמיד בעשיית העבודה, להיות מקצוען (על פי הגדרתו), כזה שמתייצב כל בוקר לעשות את המלאכה שלו, מזמין אותה בשעה מסויימת, בוחר להתעמת עם ה״אגו״ ״התנגדות״ ״יצר הרע״ שתמיד יחפש את הפשוט, נוח הקל, את ההיפך ממה שהמקור, הנשמה, וההאני הגבוה מעוניין בו.

אני מאמין שהנושאים הבאים מסייעים בהכווננות למימד הזה:

  • ההתמדה ונחישות בעשייה
  • חשיפה לתכנים שאנחנו בוחרים להחשף אליהן
  • מודעות למאבק בין האגו לאני הגבוה
  • פעילות ספורטיבית והורדת סטרס ופוקוס

חובבן משייך את עצמו עם האגו שלו, בעוד שהמקצוען מבין שההישגים והרעיונות שלו, הן בעצם לא בדיוק שלו.

קטגוריות
Uncategorized

שלושת החלקים של המוח

זמן כתיבה: 12 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

דרך אחת לתיאור מבנה המוח שלנו היא על ידי מיפוי לשלושה חלקים מרכזיים שהתפתחו במשך מאות אלפי שנות אבולוציה:

  1. Triune/Reptile brain – מוח הזוחלים
    המכיל את גזע המוח ואחראי על פעולות בסיסיות כגון נשימה, דופק לב, חימום הגוף (פעולות שעובדות על אוטומט באופן תת הכרתי).
  2. Limbic brain – המערכת הלימבית, עוטפת את מוח הזוחלים, המכילה את האמיגדלה וההיפוקמפוס – בהם יש חלקים הקשורים בזכרון, רגשות וקשרים חברתיים.
  3. Cortex – החלק החיצוני, מוקד החשיבה המודעת במוח, פעולות קוגנטיביות כגון שפה, דיבור, קבלת החלטות.

כל שכבה יכולה להפעיל מערכת אחרת במוח. החלוקה הזו מתחברת עם תיאורי זן של ה Mind, Soul, Body בהתאם