קטגוריות
Uncategorized

געגועים גדולים ליצירה

אחד הדברים החשובים, המרימים, שנותנים טאצ ויופי לחיים זו היצירה שלנו.

נכון להיום היצירה שלי באה לידי ביטוי בספארקה, כתיבה חפשית, תכנון והגשמת וחוויות.

אנשים כמו קייסי ניידסטט מרימים לי גבוה, כמה השראה, כמה יצירה יש לבנאדם הזה.

הרעיון של לקום מוקדם בבוקר כדי ליצור נשמעת לי קוסמת, העניין הוא שאני עדיין לא לגמרי בפלואו של זה.

אני צריך את זה, אני צריך לשאול את השאלות, למה אני עושה את מה שאני עושה, לראות שוב את הדרך והמטרות

התכנון משמעותי עבורי. אני צריך לחשב מסלול עבור ספארקה, יעדים ומטרות.

תכנון של חוויות לא פחות חשוב – זמן עם אבא ואמא. לראות את אבא שלי אתמול כזה עייף וחלש כואב לי

לראות את אמא שלי המדהימה הזו, לביאה אמיתית, עובדת קשה בשביל רק שיהיה לכולם טוב 

אני רוצה עוד, אני רוצה זמן איכות איתם.

מאד אהבתי שקייסי כל יום היה חושב בבוקר על היום החדש, בלי תכנון על היצירה של מחר. מדהים בעיניי.

כדי לצלול ליצירה creatives – יש חשיבות גדולה לסביבה, לנגישות לכלים, לסיסטם, למשמעת.

במקרה שלי אם אני לוקח את ספארקה כדוגמא, יש את החלק של חווית המשתמש, מכירות, מוצר שכולם דורשים חשיבה יצירתית כדי לצלול לראשו של הצד השני.

כדי להיות פרקטיים, יש מספר דברים שהייתי עושה

  1. דגש על חווית משתמש
  2. גדילה – מכירות, מרקטינג
  3. לשאול את השאלות הנכונות, הקשות
  4. להיות חשוף לאנשים עם האנרגיה הזו של היצירה – קייסי, levels

לזכור לכבד את היצירה, לתת לה את הזמן עם הכי הרבה פוקוס ביום.

יצירת כסף כשלעצמו זה כיף, דופמין כייפי, אבל מעט זול וזמני, בשילוב עם היצירה זה הרבה יותר מתגמל.

קטגוריות
Uncategorized

אי אפשר לפחד ולאהוב באופן מלא באותו הזמן

לכולנו קרה, תקופה אחרי אירוע קשוח שהתבוננו אחורה ואמרנו, וואלה היה שווה את זה, הייתי צריך את האירוע הזה.

הייתי צריך את הפרידה הקשה הזו, את העלבון שהגיע עם הפיטורים, את הכשלון העסקי, את הפציעה בגב.

כי למדתי משהו חדש, כי הוכחתי לעצמי שאני עומד על הרגליים למרות הקושי וכי הבנתי שמה שאני מחפש הוא בעצם משהו אחר ממה שקיוויתי להשיג כל הזמן.

ההבנה והמודעות הזו היא הדבר החשוב ביותר שלנו.

אז למה לא כבר עכשיו, ממש כפי שאנחנו מסתכלים אחורה ומבינים שהדרך שעברנו בנתה אותנו והייתה חשובה, פשוט לסמוך על עצמנו שלא משנה מה, בסוף נהיה אסירי תודה ונתבונן על הדרך בהערכה? כך שאין באמת ממה לחשוש.

כשחושבים על זה רציונאלית, אין באמת סיבה. אפשר לשחרר לחצים כי בסוף, אם יהיה משהו שכן נתחרט עליו הוא שלא ניסינו מספיק, ולא שיתפנו את האהבה שלנו מספיק עם הקרובים שלנו.

חשש חיובי מכשלון -> לחשוש מזה שנתחרט על זה בעתיד שנכנענו לפחד וכתוצאה מזה לא עשינו את הצעד שרצינו ולא אהבנו מספיק.

כי אי אפשר לפחד ולאהוב באופן מלא באותו הזמן.

קטגוריות
Uncategorized

מושלם לא משתלם

יש טריידאוף להמתנה עבור הדבר המושלם, היצירה המושלמת.

להיות מושלם אומר –

לא להיות פגיע
לא להיות אותנטי
לא לפתח קשרים עמוקים
לא להתחיל אתגרים חדשים
לא להשלים כלום אף פעם

יותר מעניין ויוצר אמפטיה וקשרים, האדם ששם עצמו במקום עם סיכון להכשל ולהיות פגיע. אלו ערכים יקרים מדי לאבד אותם לטובת משהו מלאכותי ולא מציאותי כמו אידיאל השלמות.

קטגוריות
Uncategorized

זה לא מחדש – זה לא מקורי

הקול הפנימי, הצד העורך שלנו, נוטה להשמיע קולות, כמהירות המחשבה, לפני יציאה של תוצר שאנחנו מזוהים איתו החוצה.

כתיבה, ציור, מיזם, רעיון שרוצים לשתף בקבוצה

בין הקולות:

נאמר כבר
נעשה כבר
לא מחדש
לא מקורי
קלישאתי
לא מעניין
לא מספיק טוב

– למי זה לא מעניין? למי זה לא מספיק טוב?

סופר יכול לשלוח את הספר שלו למספר עורכים, והתוצר הסופי יהיה שונה משמעותית בין עורך ועורך. המקור זהה אך התוצר שונה מאחר והוא מתקשר באופן שונה, באופן שייחודי לו, ונספג שונה עבור עיניים שונות.

הכל כבר נאמר ודובר ועדיין אנחנו צורכים מידע על בסיס יומי, אפילו אם העקרון כבר ידוע ומוכר. באיזה טון הוא נכתב? באיזה סגנון? עם אילו דימויים? עם אילו דגשים? באיזה צורה הוא מונגש? עם כמה רגש? מי הכותב ומה הקשיים שהוא מביא איתו?

החידוש, הוא לא רק העקרון, אלא גם ההנגשה והשילוב שלהם.
ההזדהות, היא לא רק של היוצר אלא גם של הצרכן.

קטגוריות
Uncategorized

היית מספיק פרודקטיבי היום?

האם היום הזה היה מספיק פרודקטיבי? הספקת מה שרצית לעשות?

שאלות, התבוננות וציונים על מידת הפרודקטיביות היא משהו שלהרבה מאתנו מגיע באופן טבעי, מתוך רצון להפיק את המקסימום, אופטימיזציה של הזמן והחיים שלנו. יש בזה ערך רב אך לפעמים נדמה שגם כשיש יום שכביכול הוא פרודקטיבי – השלמנו את המשימות שהגדרנו ונראה שהספקנו מלא, גם אז זה מרגיש שאולי היה אפשר יותר, אולי לא הצבנו מטרות גדולות מספיק ובכלל התחושה הפנימית לא שלמה.

אולי זו לא השאלה הנכונה? מה אם השאלה או האוריינטציה לאהבה? – האם אהבתי מספיק היום? הלב שלי היה פתוח ותקשר אהבה? הערכתי מספיק את מה שיש לי?

להתחיל את היום עם שאיפה ליצור, ללמוד ולהפתח עסקית, אך לא פחות חשוב לזכור לפתוח את הלב.

יום שעובר עם הערכה ואהבה לעולם לא מרגיש יום ׳מבוזבז׳.

קטגוריות
Uncategorized

זימון כאב ויצירת פער במכוון

מתי אנחנו מעריכים משהו, כשאנחנו מאבדים אותו או כמעט מאבדים אותו ונוצר פער, פער בין החסר לרצוי.

כל פעם כשאני נפצע פיזית, הגב נתפס, מותח רצועות ואז צריך להיות מושבת מפעילות ספורטיבית, זה משהו שמטריד ומשפיע על הרוח שלי. כשאני מתחיל להתאושש אני לומד להעריך יותר את הגוף שלי, לעבוד איתו טוב יותר, לחמם יותר את השרירים ולהיות חכם יותר באופן האימון שלי. אותו הדבר תקף עבור כל תחושת חוסר שהיא. אדם מרגיש וצועק (מבפנים) את שחסר שלו.

נוצר פער ותחושת חוסר, אנחנו מקבלים פרופורציה ומייחלים למצב שנוכל שוב לקבל את מה שהיה לנו. השלמת הפער הזו היא תחושה נהדרת, ממלא אותה הרבה השראה, אמונה, חיוביות, מוטיבציה והערכה.

תחושה שהייתי רוצה שתלווה אותי כל יום. העניין הוא שכל עוד אנחנו לא חווים את החוסר, הפער מצטמצם, הנוחיות הופכת לנורמה והכל נהיה מובן מאליו. גם תרגול של הוקרת תודה באיזשהו שלב כבר לא מרגיש אותו הדבר משום שהפער מצטמצם.

אז אם האנרגיה הזו נוצרת כתוצאה מפער, איך אנחנו מרחיבים אותו שוב כדי שאותה תחושה של הערכה תהיה כנה ואמיתית? אנחנו צריכים לאבד משהו כדי להעריך אותו? לא חבל?

יש תרגול בודהיסטי שנקרא – Meditate on your mortality, מדיטציה על המוות. יושבים, עוצמים עיניים ונותנים לדמיון לקחת אותנו לפרטי פרטים למקום בו אנחנו מתים, קוברים אותנו, לדמיין את הקרובים שלנו בוכים עלינו וכל מה שכלול באירוע הזה. התרגול אמור ליצור הערכה גדולה יותר לחיים והתמודדות עם הפחד שמלווה עם מוות.

אנחנו נוטים לחשוב שמחשבות חיוביות יוצרות חיים בריאים וטובים יותר. אני אני מסכים עם זה, צריך לתרגל מחשבות חיוביות וזה מה שצריך להוביל אותנו. אך זימון מודע (שלא מונע מפחד וחוסר שליטה) של ממחשבות שליליות יכול לייצר אנרגיה כתוצאה מפרספקטיבה רחבה יותר.

חשבתי לעשות משהו דומה ולעשות מדיטציה על הכאב, על אובדן של הדברים הקטנים בחיינו, באופן מודע, ולהגדיל את הפער כדי ליצור את האנרגיה הזו.

התרגול של הוכרת תודה לא מרגיש עמוק מספיק? אולי יש מקום לדמיין חוסר. חשבתי על זה אתמול בלילה אך עדיין לא תרגלתי.

קטגוריות
Uncategorized

נקודת מבט על הזמן שלי

זמן פוסט: 110 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

בהמשך לפוסט ניהול זמן כתרגול מדיטטיבי תיארתי פילוח של כל היום למקטעים של חצי שעה. החלטתי לשמור על המודל שהוצע שם כמודל כללי לשאיפה למקצוענות, מיצוי והערכה לזמן המוגבל שיש לנו אך לא ככלי עבודה צמוד. זה פחות עובד עבורי לטווח הארוך ובכנות גם לקצר מאחר והוא יוצר פערים פנימיים שמקשים להתמיד.

עבודה מול יומן הכרחית וחשובה אך ניהול זמנים נוקשה עלול לפגוע וליצור חיכוך בין סדר ותבנית ברורה לבין הספונטאניות והרנדומאליות שהחיים מציעים. במיוחד בזוגיות וכשנהיים הורים, כשיש יותר מקום להגיב לאירועים אל מול לתכנן או לצפות אותם מראש, כך שהפוטנציאל לא לעמוד בתכנון המקורי גבוה במיוחד ולרוב יוצר תחושת החמצה וחוסר סיפוק (גם במקרים שהיום כביכול מוגדר כפרודקטיבי ויעיל).

כהצעת תכנון זמן מקבילה, עם נקודת מבט שונה, מצאתי את החלוקה הבאה ככלי מנטאלי מעניין ומסייע, חלוקה של הזמן (באופן גס) לשני סוגי מיינדסט שונים:

חלוקה בין זמן תכנון ומיצוב עצמי לזמן עבודה –
1. זמן תכנון וזימון
-מיקוד, חשיבה, תכנון, מימוש והקשבה עצמית לפתרון בעיות וזימון רעיונות במקביל לשחרור הגוף והמיינד. כולל זמן חשיבה מוכוון ופתרון בעיות הקשורות לעיסוק ועבודה. הזמן הזה במובן מסויים יכול גם להחשב כמה שמכונה deep work, אך הקונוטציה רק לעבודה במקרה הזה לא תמיד יושבת נכון, היא קונטיינר גדול יותר של ביטוי עצמי.

2. זמן ׳עבודה׳ – משימות שוטפות, שיחות, טיפול בתקלות, דלגציה, ניהול פרוייקטים וכדומה. משימות אלא אגב לאו דווקא חזרתיות ומשעממות, הן יכולות להיות מאד מעניינות וכיפיות, לעיתים אפילו ממכרות. (זה לפוסט אחר).

חלוקה באיזור ה 50% – 50% בין שני המיינדסטים, 3-4 שעות לכל צד:

החלוקת זמן בין המרכיבים השונים תחת SELF CONDITIONING יכולה להשתנות לפי התחושה שהיום והתקופה מביאים עימם. יש נטייה לשים את המיינדסט של זמן העמקה וזימון בצד ולא לתת לו עדיפות, אך מנסיון זה מה שממריא את העבודה ונותן תחושת סיפוק גדולה וחלק עצום בחיינו. לגבי זמן העבודה, שם ניתן לכמת ולחדד יותר זמנים. מומנטומים, התרגשויות מפרוייקט ופוקוס חדש וכו׳ משנים את המשוואה, נותן להם משמעות גדולה.

אם היום או השבוע עובר בחוסר מיצוי, מימוש, פרודקטיביות – השאלה שצריכה להשאל היא איזה מיינדסט לא קיבל מספיק תשומת לב.

קטגוריות
Uncategorized

פתרון הבעיה מתחיל ולעיתים נגמר במודעות לקיומה

׳הדרך לפתרון הבעיה מתחילה קודם כל בידיעת קיומה׳ – נשמע כמו משהו מוכר ששמענו הרבה פעמים בעבר, כצעד הראשון והמשמעותי. משמעותי לפני הפעולה שתבוא אחרי זה, הדרישה מאתנו לעשות צעד, לנוציא לפועל, והמאמץ לפתור את הבעיה.

לעיתים הפתרון במלואו מונח רק בידיעת הבעיה, הפתרון כבר לא קשור אלינו, אלא לתת-מודע, למוזה, לנשמה, לאיך שנרצה לקרוא לזה, אך מהצד שלנו (השכל) לא נותר עוד מה לעשות.

פעם ראשונה כשעמדתי על סאפ, בסשן הראשון, היציבות שלי לא הייתה טובה מספיק והייתי נופל כל כמה שניות, סשן שני נפלתי כל חצי דקה, ובפעם השלישית כבר עמדתי עם בטחון עם מספר נפילות בודדות.

מה השתנה מהפעם הראשונה, השניה והשלישית? איך למדתי לעמוד בלי ליפול?

לא ישבתי עם עצמי וניסיתי לפתור את הבעיה, פשוט הבנתי שאני מעוניין להצליח להיות יציב, המשכתי לעמוד ולהמערכת למדה לבד איך להתמודד עם זה.

לפעמים כל מה שצריך לטובת פתרון של בעיה, אם היא מופיעה כבעיה, פשוט לדעת שהיא קיימת, לא להאבק בה, לא לנסות לפתור אותה עם השכל, לתת למוזה, לזמן, למקומות אחרים לפתור אותה בשבילנו. יש דברים בהן אפשר לפטר את המיינד מדברים שאין לו את היכולת להתמודד מולם.

כנ״ל לגבי בעיות שאנחנו ממציאים לעצמנו באופן קבוע, ציפייה שיצרנו מול המציאות. הבעיות הן בסופו של דבר בעיות של המיינד, רעשים שאנחנו רוצים להשתיק, חופש מהמיינד.

יש הבדל בין התעלמות מבעיה ונסיון לברוח או להתכחש אליה, מה שיוצר בעיה גדולה יותר בעתיד, אל מול מודעות לבעיה. רעיונות מגיעים ממקומות לא צפויים, אפשר ללמוד עם הזמן לזמן אותם אבל אי אפשר לדרוש את הגעתן.

קטגוריות
Uncategorized

ניהול זמן כתרגול מדיטטיבי

זמן פוסט: 35 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

זמן הוא המשאב היקר ביותר. אנחנו זמניים.

ניהול זמן מרגיש כמו משהו הכי רחוק מפעולה מדיטטית, מאחר והוא יכול להתפס כלא זורם, מוקפד, מצריך מאמץ מנטאלי לנהל ולשמור על משהו. אך זה תלוי איך תופסים את זה, ניהול זמן נכון (לא קפדני באופן קיצוני) יתן את הערכים הבאים שמקבילים למדיטציה:

  • פוקוס במשימה אחת – בניגוד למה שרבים חושבים לגבי multitasking והערך של זה, אנחנו בנויים להתמקד בדבר אחד כל פעם. המעברים בין משימה למשימה – context switch, עולים לנו בזמן ואנרגיה ומונעים מאתנו עבודה עמוקה, שמצריכה להיות נוכחים ומרוכזים בכיוון אחד.
  • חזרה למסלול – ניהול העשייה שלנו ביחס למסלול שבנינו עוזר למפקס אותנו ומחזיר לתלם.
  • להפתר מהמיותר – עוזר להוציא ולשחרר התעסקויות ששומרות עלינו עסוקים אבל לא פרודקטיביים, ולא מועילים להתפתחות שלנו.

ניהול זמן מוגזם יכול ליצור סטרס וחוסר זרימה, צריך למצוא את האיזון הנכון בין ניהול זמן מודע וכנה שנותן לנו את הערכים שצויינו מעלה לבין כזה שקפדני באופן מוגזם – הגדרה מדוייקת לאן כל דקה במהלך היום תזלוג ללא גמישות – אלו חיים שלא שווה לחיות אותם לדעתי. וגם לא להיות קשים מדי עם עצמנו במידה ואין עמידה בזמנים במדוייק, מדובר בכללי אצבע וכיוון, החיים לא צפויים ומשתנים וזה הקסם שלהם.

אחד הדברים שאנחנו שואפים אליהם הוא להיות flow state וכשאנחנו שם, הזמן לא מורגש, זה סימן מצויין שאנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות גם על חשבון גלישה מחוץ לזמנים שהגדרנו מראש.

דבר נוסף, ניהול הזמן צריך להעשות במינימום התעסקות. היום יש כלים רבים שנותנים מענה לדרישה הזו כגון memory.ai

דוגמא לחלוקת הזמן הנוכחית שלי

קטגוריות
Uncategorized

שריר המעבר המנטאלי – The mental shift muscle

זמן פוסט: 70 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

אני קורא לו שריר המעבר המנטלי, מאחר וניתן לתרגל ולחזק אותו ממש כמו שריר. המעבר מתקשר למצב המנטאלי שלנו, שינוי במודעות, ממקום חלש של פחד וכעס למקום שקול מכיל ומודע יותר.

יציאה מאיזור הנוחות ויציאה מאיזור הפחד/כעס עובדים על אותו מנגנון ושריר בעיניי. אפשר לומר שהם אותו הדבר מאחר וזה מפחיד לצאת מאיזור הנוחות, אך אני מתכוון יותר למיינדסט, למודעות ולעמדה שאנחנו נמצאים בה ופה יש שוני-

כולנו מכירים את התחושה הזו שמתמלא בנו כעס ועצבים, הזרימת דם שלנו עולה וזורמת במיוחד לגפיים, רמת הכורטיזול עולה, הגוף במצב לא שקט והמיינד לא במיטבו, מתקשר קולות של היועץ שהכי פחות היינו רוצים להקשיב לו בכל זמן אחר. הדבר הטבעי הוא הרצון להוציא, להקיא ולפלוט את התחושה הזו החוצה, שלרוב יוצאת באופן כזה שפוגע בסביבה, פוגע בנו ולא באמת מבטא את מה שהיינו מעוניינים להגיד או לעשות. אנחנו בעמדה חלשה. מאד קשה לתת לקול השפוי במה.

באיזור הנוחות המיינד אמנם בסוג של תלות והתמכרות, אך הוא עדיין יותר שקול ממצב של פחד או כעס ששוטף אותנו, ובמקרה הזה יש לנו הזדמנות להיות פרואקטיביים ולחזק את השריר שברגע האמת, כאשר יתקוף אותנו שוב, נהייה חזקים יותר, שלווים יותר ובטוחים יותר בעצמנו.

אני מחלק את השריר המאנטלי ל-3 מרכיבים מרכזים:

  1. עוצמה
  2. מהירות
  3. מורכבות

איך זה בא לידי ביטוי:

״לקפוץ למים הקרים״ – אני נוהג לעשות מקלחות קרות – (בישראל המקלחות לא באמת קרות, גם לא בחורף) אבל בניו יורק הן כן, וזה אחד הדברים שאני יותר מחבב.

מהירות –
לפני הכניסה למקלחת הקרה, יש רגעים של תהייה, בהם אני שואל למה בכל אני צריך את זה? זה השיח של האגו ו׳האני הנמוך׳ שיעשה הכל כדי לשמור אותי בנוחיות. השהייה הזו, היא משהו שאפשר לעבוד עליו ולשפר.

עוצמה –
מה הטמפרטורה של המים? כרגע, מתחת ל8 מעלות צלזיוס זו עוצמה גדולה מדי עבורי. האם להכנס ישירות למים הקרים, או לחילופין להתחיל עם חמים ואז לעבור לקרים? או להתחיל בלהכניס את הידיים ואז את הרגליים ורק בסוף את מרכז הגוף, מה שפשוט יותר, עם פחות עוצמה.

מורכבות –
אמנם מקלחות קרות / אמבטיות קרח הן אתגר כל פעם כשעומדים מולן אך באיזשהו שלב אנחנו מרגישים שאנחנו שולטים בזה וזה כבר בא מעט יותר בקלות. לכן חשוב לאתגר מחדש ולמצוא דברים מורכבים יותר.

בעצם התרגול יש דיאלוג בין האגו והתת מודע בוא אני בוחר למי לתת יותר כח. גם כשאין מצב רוח, גם אם אין חשק ורצון – עדיין להיות שם, חלק מהתרגול הוא משום שההחלטה כבר התקבלה. אין מקום לתהייה, היא לא רלוונטית.

דוגמאות נוספות לחיזוק השריר:

  • אימונים פיזיים – להתמיד באימונים פיזיים במיוחד בזמנים שאין חשק ורצון. וליצור מורכבויות חדשות ואתגרים חדשים.
  • עבודה על מה שחשוב באמת – לשבת על הספר, הפרוייקט, המשימה או כל דבר שאנחנו יודעים שחשוב ומשמעותי אבל איכשהו נדחה לזמן אחר.

בריחה ממחויבות, הגזמות בתלותיות בחומר, בתמכרויות כגון אכילה, רשתות חברתיות, פורנו ונוחיות מופרזת, הבריחה מעשיית העבודה החשובה, זו שבאמת משנה, זו שיש בה התנגדות גדולה – כל אלו מחלישים את השריר.

ברגע שהשריר חזק, אני שם לב שכמות הפעמים שאני כועס או פוחד נמוכים יותר וכשזה קורה, באופן טבעי כמו רגשות אחרים, אני מסוגל להגיב אחרת, מהר יותר, בין אם זה אומר להיות מודע יותר שדברים לא חיוביים יכולים לצאת ועל כן לקחת צעד אחורה, לתת לכעס לדעוך ולהגיב בהתאם.

מרבה לכעוס? תעבוד על השריר המעבר המנטאלי.