אנחנו זמניים בעולם הזה, ואנחנו מעוניינים לקבל את ההחלטות והבחירות הנכונות בזמן-מרחב הקיים.
בחירות נכונות מקבלות משמעות כשהן באוריינטציה למטרה מסויימת, אם אין כיוון או מטרה ספציפית אז קבלת ההחלטות באשר לאן להפנות את תשומת הלב והעשייה שלנו היא לא רלוונטית. מה שמחדד את החשיבות של כיוון ושאיפות, כמו בדיאלוג המפורסם בין אליס לחתול ב״אליסה בארץ הפלאות״
"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא איכפת לי כל-כך לאן – "אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
הבחירות וקבלת ההחלטות שלנו באים לידי ביטוי מהדבר הקטן ביותר כמו מה לקנות סופר, במוצר שרוצים להוסיף לו עוד פיצ׳רים, משאבים לפרוייקט, אנשים שאנחנו עובדים ומתראים איתם – כל דבר בסוף מסתכם בזמן ומשאבים של תשומת לב ואנרגיה. לרוב נדמה שהבחירות שלי לא מודעות באותו הרגע, או לפחות לא מרגישות כבחירה.
הבחירות הגדולות יותר משמעותיות מעניינות יותר להקדשת זמן עבור ניתוח, ואפשר לחלק אותן ל-3 אופציות:
- לא לבחור (לדחות את הבחירה לאחרי)
- להוסיף (למקבל כמה דברים באותו הזמן)
- לבחור ולהגיד לא (לבחור אחד על חשבון השני)
לכל בחירה יש טריידאוף, והמודעות שיש טריידאוף היא חשובה, היא חשובה מאחר והנטייה הטבעית, אצלי לפחות היא להוסיף או לדחות (1/2), שניהם סוג של בחירה, אך נעים לי לחשוב שלא מדובר בבחירה או החלטה מאחר ואני לא צריך להתמודד מול האי נוחות של להגיד ״לא״ ומול הסיכון בתחושת האכזבה והפספוס בבחירה של דרך אחת אל מול האחרת.
- הסיכון בלא לבחור – נעים לטווח הקצר, לא מקדם למטרה בטווח הארוך
- להוסיף – נוח מאחר ולא צריך להגיד ״לא״, תחושה שאפשר לפגוע בכמה ציפורים במכה אחת – הטריידאוף הוא עומס מנטאלי ופוקוס, מה שיפגע באיכות של השגת המטרה בטווח הקצר והארוך.
- לבחור להגיד לא – לשים את עצמי בסיכון ומקום רגיש יותר, אך הסיכוי היחידי להגשים מטרות שחשובות לי.
המקום בו אני רוצה להשקיע יותר הוא 3, לבחור להגיד ״לא״ יותר, אך באופן שקול, עם סיכונים שהפוטנציאל שלהם הוא לא להוציא אותי מחוץ למשחק, אלא פשוט לחשל אותי בדרך למעלה.
אעבוד על זה 🙂