הקול הפנימי, הצד העורך שלנו, נוטה להשמיע קולות, כמהירות המחשבה, לפני יציאה של תוצר שאנחנו מזוהים איתו החוצה.
כתיבה, ציור, מיזם, רעיון שרוצים לשתף בקבוצה
בין הקולות:
נאמר כבר
נעשה כבר
לא מחדש
לא מקורי
קלישאתי
לא מעניין
לא מספיק טוב
– למי זה לא מעניין? למי זה לא מספיק טוב?
סופר יכול לשלוח את הספר שלו למספר עורכים, והתוצר הסופי יהיה שונה משמעותית בין עורך ועורך. המקור זהה אך התוצר שונה מאחר והוא מתקשר באופן שונה, באופן שייחודי לו, ונספג שונה עבור עיניים שונות.
הכל כבר נאמר ודובר ועדיין אנחנו צורכים מידע על בסיס יומי, אפילו אם העקרון כבר ידוע ומוכר. באיזה טון הוא נכתב? באיזה סגנון? עם אילו דימויים? עם אילו דגשים? באיזה צורה הוא מונגש? עם כמה רגש? מי הכותב ומה הקשיים שהוא מביא איתו?
החידוש, הוא לא רק העקרון, אלא גם ההנגשה והשילוב שלהם.
ההזדהות, היא לא רק של היוצר אלא גם של הצרכן.