נקודת מבט על הזמן שלי

זמן פוסט: 110 דק׳ | זמן קריאה: 5 דק׳ (למה אני כותב זמנים?)

בהמשך לפוסט ניהול זמן כתרגול מדיטטיבי תיארתי פילוח של כל היום למקטעים של חצי שעה. החלטתי לשמור על המודל שהוצע שם כמודל כללי לשאיפה למקצוענות, מיצוי והערכה לזמן המוגבל שיש לנו אך לא ככלי עבודה צמוד. זה פחות עובד עבורי לטווח הארוך ובכנות גם לקצר מאחר והוא יוצר פערים פנימיים שמקשים להתמיד.

עבודה מול יומן הכרחית וחשובה אך ניהול זמנים נוקשה עלול לפגוע וליצור חיכוך בין סדר ותבנית ברורה לבין הספונטאניות והרנדומאליות שהחיים מציעים. במיוחד בזוגיות וכשנהיים הורים, כשיש יותר מקום להגיב לאירועים אל מול לתכנן או לצפות אותם מראש, כך שהפוטנציאל לא לעמוד בתכנון המקורי גבוה במיוחד ולרוב יוצר תחושת החמצה וחוסר סיפוק (גם במקרים שהיום כביכול מוגדר כפרודקטיבי ויעיל).

כהצעת תכנון זמן מקבילה, עם נקודת מבט שונה, מצאתי את החלוקה הבאה ככלי מנטאלי מעניין ומסייע, חלוקה של הזמן (באופן גס) לשני סוגי מיינדסט שונים:

חלוקה בין זמן תכנון ומיצוב עצמי לזמן עבודה –
1. זמן תכנון וזימון -מיקוד, חשיבה, תכנון, מימוש והקשבה עצמית לפתרון בעיות וזימון רעיונות במקביל לשחרור הגוף והמיינד. כולל זמן חשיבה מוכוון ופתרון בעיות הקשורות לעיסוק ועבודה. הזמן הזה במובן מסויים יכול גם להחשב כמה שמכונה deep work, אך הקונוטציה רק לעבודה במקרה הזה לא תמיד יושבת נכון, היא קונטיינר גדול יותר של ביטוי עצמי.

2. זמן ׳עבודה׳ – משימות שוטפות, שיחות, טיפול בתקלות, דלגציה, ניהול פרוייקטים וכדומה. משימות אלא אגב לאו דווקא חזרתיות ומשעממות, הן יכולות להיות מאד מעניינות וכיפיות, לעיתים אפילו ממכרות. (זה לפוסט אחר).

חלוקה באיזור ה 50% – 50% בין שני המיינדסטים, 3-4 שעות לכל צד:

החלוקת זמן בין המרכיבים השונים תחת SELF CONDITIONING יכולה להשתנות לפי התחושה שהיום והתקופה מביאים עימם. יש נטייה לשים את המיינדסט של זמן העמקה וזימון בצד ולא לתת לו עדיפות, אך מנסיון זה מה שממריא את העבודה ונותן תחושת סיפוק גדולה וחלק עצום בחיינו. לגבי זמן העבודה, שם ניתן לכמת ולחדד יותר זמנים. מומנטומים, התרגשויות מפרוייקט ופוקוס חדש וכו׳ משנים את המשוואה, נותן להם משמעות גדולה.

אם היום או השבוע עובר בחוסר מיצוי, מימוש, פרודקטיביות – השאלה שצריכה להשאל היא איזה מיינדסט לא קיבל מספיק תשומת לב.