״תשקיע ותתן את כל מה שאתה יכול ואז תרגיש טוב שלפחות לא ויתרת״.
יש משהו משחרר בלעשות את המירב, זה באמת מרגיש טוב, התחושה הפנימית הזו שמפה והלאה זה כבר לא תלוי בי, לא ויתרתי לעצמי גם כשקשה, עשיתי את העבודה והלכתי עם מה שאני מאמין בו, שחררתי אחריות תוך כנות אמיתית עם עצמי, ואני בתחושת ״כניעה״ לעולם. זו תחושה טובה.
אך יש משהו טריקי בלתת את המקסימום, איפה יושב המקסימום? אולי יכולתי לעשות יותר? איפה הגבול שלו?
כל אחד יכול לענות על השאלה הזו רק עם עצמו. אך אפשר לפרק אותה לגורמים כדי שיהיה קל יותר להבין מאיפה היא מגיעה. פה האיזון בכמות התשומת לב עבור הנושאים שחשובים לנו בחיים בה לידי ביטוי, מאחר וכאשר שוברים את האיזון למקומות בהם זה פוגע בדברים משמעותיים אחרים בחיים, יכול להווצר סטרס לא פחות משמעותי מהתחושת אכזבה העצמית הראשונית שלא עשיתי מספיק.
המרכיבים למציאת האיזון הזה לדעתי הם:
- מה חשוב לי / טריידאוף
- אפקטיביות
- כניעה ולמידה
אכתוב עליהם ועל הקשר שלהם בפוסטים הבאים